החופש לחיות ולהאמין – הרב יוני מילוא

להתמכר לנפילה – הרב יוני מילוא
7 ביולי 2017
בין הנערות לזיקנה- יהודה רוטנברג
21 ביולי 2017

החופש לחיות ולהאמין

מאת הרב יוני מילוא

 

סיפור אמיתי: בישיבה תיכונית בה חויבו התלמידים לגרוב גרביים בתפילות, הגיעה תקופת הבגרויות והתלמידים הבוגרים החלו ‘לחפף’ בקיום התקנה. ראש הישיבה איים כי מי שיגיע ללא גרביים לתפילות, לא יוכל לעשות את מבחני הבגרות דרך הישיבה. בבגרות הבאה “שכחה” מחצית מהכיתה את גרביה בבית. איים ראש הישיבה שנית, כי בפעם הבאה גם מי “שישכח” את גרביו בבית לא יוכל לעשות בגרות. אז בפעם שלאחר מכן, הגיעו כמחצית מתלמידי השכבה לישיבה, נכנסו לתפילת שחרית, פתחו את שקית הטלית/ תפילין, הוציאו זוג גרביים.. גרבו אותן, הניחו תפילין..ונכנסו לתפילה בהיכל הישיבה הקדושה.

אין כפיה ברוחניות” היה חוזר ומשנן הרב והמקובל ר’ יהודה לייב אשלג לתלמידיו. קומות רוחניות לא בונים בכפיה אלא מתוך רצון חופשי חי ושמח. הכפייה מרחקיה את ליבו של האדם מהתורה ומהקב”ה, וגורמת לו לחוסר בחיבור פנימי ובשמחת המצווה.

בנקודת עומק מאוד גדולה, יש בחופש את נקודת החיבור העמוקה ביותר לרבש”ע. שכן הוא יתברך חופשי לגמרי, אין שום מניעה לפניו, והוא באמת “לא חייב כלום לאף אחד“. לכן רק כאשר אני מגיע באמת לעבודת ה’ מתוך חופש פנימי, ומתוך נקודת הרצון האמיתית שלי, אז אני קרוב באמת לרצונו השלם.

אבל… הלא אדם לעולם אינו חופשי ? הוא מלא מגבלות כרימון- חוקים חברתיים ופיזיים, משפחתיים ודתיים ?

באמת אמרו, שהמקום בו אני יכול להיות חופשי לגמרי הוא ‘הרצון’. לרצות אפשר הכל, לממש לא כל כך. לכן ככל שאני אדם יותר רצוני ויותר חי על פי הרצון שלי, אני יותר קרוב לאלוקים. וכלשונו המתוקה של הרב קוק “ובתוכן זה דומה האדם בחופשו ליוצרו, ליוצר כל, בחפצו המקיף והחופשי מכל מועקה”.

נראה אם כך, שעיקר עבודת ה’ שלי היא למצוא את המקום בתוכי בו אני מתחבר לרצון ה’ ולתורתו, ומשתדל בכל מאודי לעובדו בלב שלם ובנפש חפצה. זו עבודה עצומה, אולי של חיים שלימים, אבל היא מגדירה יעד חדש ומענג- לרצות ולחפוץ מתוכי- את כל מה שרצה הקב”ה מעולמו. “עשה רצונו כרצונך”. ומכיוון שרצה הקב”ה להיטיב לעולמו ולגרום לאדם “להתענג על ה’ “- כלשונו הזהב של הרמח”ל, אני רוצה לרצות את רצונו, שגם אני הקטן אזכרה ‘להתענג על ה’ ‘.

נראה כי החופש הגדול הוא הזדמנות רוחנית ואישית אדירה ונדירה למדי- להיות ‘אני’ חופשי ואמיתי. סוף סוף אני לא חייב/ת להתפלל/ להתלבש/ ללמוד/ וכו’ כי בית הספר/ המורים / הרבנים ועוד מחייבים, אלא כי  אני רוצה.

סיפר האדמו”ר מגור בעל ה’אמרי אמת’ כי שנה אחת אמר בעל ה’שפת אמת’, שבעת אמירת ההלל, כאשר אומרים “אנא ה’ ” נפתחים שערי שמים, ואפשר לזכות להארה גדולה ולישועות מלמעלה. נחלקו החסידים לאיזה “אנא ה’ ” התכוון. מחציתם זעקו בקול גדול ובכוונה “אנא  ה’ הושיעה נא” ורעדו אמות הסיפים בבית המדרש. ומחציתם הרעישו ב”אנא ה’ הצליחה נא” . אמר ה’אמרי אמת’: רק אני הבנתי כי הוא כיוון ל “אנא ה’… כי אני עבדך”.- “בא אברהם ונטל שכר כולם”.

היכולת להלל את ה’ בשמחה ומתוך רצון וחיבור פנימי עמוק, על כך ש “אני עבדך בן אמתך” היא שיא מימוש ייעודי שלי בעולם, והיא מקור כל השפע והטוב בחיים- אנא ה’ כי אני עבדך” אני עבדך השמח להיות בן ועבד, העושה רצונך, לא כי אני חייב, ואמרו לי.. אלא כי אני רוצה ושמח על כך.

בע”ה נזכה כולנו לחופש מאתגר ומלא רצון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

four × 3 =