בין הנערות לזקנה

יהודה רוטנברג מדרשת עפרה

בפרשת מקץ, אנו ממשיכים לגלגל את סיפורו של יוסף, סיפור שהחל “באשמת” דמותו הייחודית והשונה של יוסף. וכך מספרת התורה בפרק לז, בספר בראשית:

א וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב, בְּאֶׁרֶׁץ מְּגוּרֵּי אָבִיו – -בְּאֶׁרֶׁץ, כְּנָעַן. ב אֵּלֶׁה תֹלְּדוֹת יַעֲקֹב, יוֹסֵּף בֶׁן שְּבַע עֶׁשְּרֵּה שָנָה הָיָה רֹעֶׁה – – —

אֶׁת אֶׁחָיו בַצאֹן, וְּהוּא נַ עַר אֶׁת בְּנֵּי בִלְּהָה וְּאֶׁת בְּנֵּי זִלְּפָה, נְּשֵּי אָבִיו; וַיָבֵּא יוֹסֵּף אֶׁת דִבָתָם רָעָה, אֶׁל אֲבִיהֶׁם. – – – – –

ג וְּיִשְּרָאֵּל, אָהַב אֶׁת יוֹסֵּף מִכָל בָנָיו – -כִי בֶׁן זְּקֻנִים הוּא, לוֹ; וְּעָשָה לוֹ, כְּתֹנֶׁת פַסִים. ד וַיִרְּאוּ אֶׁחָיו, כִי אֹתוֹ – – – — – –

אָהַב אֲבִיהֶׁם מִכָל אֶׁחָיו – -וַיִשְּנְּאוּ, אֹתוֹ; וְּלאֹ יָכְּלוּ, דַבְּרוֹ לְּשָלֹם. ה וַיַחֲלֹם יוֹסֵּף חֲלוֹם, וַיַגֵּד לְּאֶׁחָיו; וַיוֹסִפוּ עוֹד, — –

שְּנאֹ אֹתוֹ

לא ברורה סיבת הקנאה של האחים, אחי יוסף, וביותר לא ברורה אהבתו ללא סייג של יעקב אביהם. הלא לכאורה,יוסף מחדד את הפער בינו לבין אחיו כל העת, מול אביו, הוא מתרועע עם בני השפחות, נראה כפוחז, איך הדמות הזו עדיפה על דמויות שאר הבנים, שחלקם היו עוסקים בעולמה של תורה בכובד ראש. גם בעל ה’כלי יקר’ מתקשה באלו השאלות:

“וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו”. אע”פ שנאמר והוא נער את בני בלהה, שהיה עושה

מעשה נערות כמותם מ”מ אהבו יעקב

למה? מה היה שונה בין יוסף לאחיו? במה התבלט? מה היה כה מוזר ומושך אש אצל יוסף?

לפי שבהיותו אצלו היה מתנהג את עצמו כזקן ורגיל ופרקו נאה, ולא ידע הנהגתו שעם אחיו, ע”כ אמר כי

בן זקנים הוא לו, במלת לו הורה שדווקא לו היה בן זקונים ולא לאחיו, לפי שבהיותו אצלם עשה מעשה

נערות כמותם, ובהיותו אצל אביו הזקן היה עושה מעשה זקנה, ואולי לא רצה לשנות מן המנהג וידע

להתנהג עם הנערים ועם הזקנים, לכך נאמר הוא לו.

מחד, האחים רואים את יוסף שעושה מעשי נערות עם בני השפחות, ודומה עליהם שיוסף אחיהם אינו אלא נער פוחז וריק. מאידך, אומר ה’כלי יקר’, שיעקב אהב אותו משום ש”בן זקונים הוא לו” שביושבו ללמוד לפני אביו, היה יוסף ‘בר – חכימא’ מיושב, מתמיד, רציני.

הדמות הזו, שמשלבת בתוכה שני צדדים הופכיים לכאורה, הינה דמות נדירה וקשה להבנה. האחים טעו אל מול הנער שמולם ששילב אנרגטיות, ספונטניות, שובבות, חדוות נעורים יחד עם אישיות מבוססת, רצינות, סבלנות, אחריות… וחלומותיו של יוסף רק הוסיפו ‘שמן למדורה’. אמנם, במבט מעמיק, אפשר לומר שדמותו של יוסף צריכה להיות נר לרגלינו בבואנו אל מלאכת החינוך.

הרב קוק, בדברים שנשא בעת חנוכת תלמוד תורה ברחובות, ביקר בצורה נוקבת את החינוך הנהוג, הבא לדכא ולכבות את חדוות הנעורים והשובבות לטובת הלימוד והחינוך:

על הילדות תפול תמיד השאלה, איך אנו מכירים אותה ביחושה לחנוך. אם היא רק כמו הכשר להאישות,

או שיש לה ערך כביר בפני עצמה.

הרב דן בשאלה העקרונית האם יש לגיל הנערות ערך בפני עצמו, האם הוא אבן דרך משמעותית בעיצוב דמותו של אדם, או שהוא הכשר לגילאים הגדולים יותר, שבהם ההכרה והמשנה של אדם סדורה יותר, וכדי שההכרה תהיה מלאה יותר, בא גיל הנערות כדי להתמלא לקראת תקופה חשובה זו. על פי הגישה השניה, גיל הנערות הוא רק פרוזדור חסר חשיבות עצמית אל מול הטרקלין.

מובן הדבר שכשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה, אין לילדות זכות מצד עצמה, כי אם,

הילד הוא לפי זה גולם יפה שאפשר לחק ממנו כלי מעשה חזק ועובר לסוחר. לא כן הוא לפי ההכרה

האידיאלית, המערכת את החיים לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב החסד והתום הנמסך בקרבם. על פי זה

המשפט יעלה לנו ערך הילדות לא רק בתור הכשר לאישות וגדלות, כי אם חטיבה יקרה בחיים מצד

עצמה, ולפעמים תעלה אצלנו בתור המעולה שבתקופות החיים שכל החיים ראוים להיות כמכשירים

לעמדתה…כמה קדושה ותום, כמה טהרה ומדות נעלות נמצא בנפש הנקיה והאהובה הילדותית שבקרבו,

כל זמן שטומאת שוק החיים לא השביתה את החן וההון של פרח שושן זה, כמה קדוש וטהור הוא….

הרב טוען שהנערות היא לא עוד תחנה בדרך לבגרות המיוחלת, אלא היא הבסיס המרכזי בבניית האישיות הבוגרת של הנער. כמה שקל לנו להסתכל על התכונות השליליות של הנערות, הלא יש בה אוצר של טוב אידיאליסטיות, רגש, סקרנות, פתיחות, נחישות, תמימות ואמת גדולה. ולהיפך, לעיתים תכונות ה’בוגר’ יש בהן צד מקולקל חספוס, אדישות, קבעון, סגירות, צינון ועוד… ועל כן, מלאכת החינוך צריכה להיות זו שיודעת לגדל ולהצמיח את הכוחות הנפלאים של הנערות, שישמשו אותנו גם בגילאים הבוגרים, לחוות את התקופה הזו במלוא עוצמתה.

זהו הלימוד הגדול שלימדנו יוסף, הנער הזקן.

כאן, במדרשה בעפרה, סמוך ליישוב עמונה, שבו ראינו השנה את מאות בני הנוער שעשו דרכם להר בנחישות ובעצמה גדולה. הם היו שם, ולא הקור העז, שיקולי הנוחות או שיקולים פרקטיים הצליחו להרפות את עמידתם.

לנו, המבוגרים, נותר להסתכל בגאווה על הדור הצעיר, ואולי מדי פעם לשאוב עוצמה והשראה מאותם כוחות מיוחדים.

בעבודתנו החינוכית, במדרשת עפרה, עומדת ההבנה הזו כבסיס לשליחותנו. במגוון הפעילויות שלנו, אנו משתדלים להביא להעצמת הכוחות הגדולים של הנער, ולחנכו ‘על פי דרכו’ להיות נער זקן.