איך מגרשים את החושך

הרב יוניא מילוא

איך מנצחים את החושך הגדול ?!

אגדה עתיקה (שרמזים לה אף במדרשי חז”ל) מספרת כי אלכסנדר מוקדון עלה לגבהים, ראה את כל כדור הארץ פרוש למרגלותיו, וכך כבש לא רק את כל ממלכות הארץ, אלא אף את השמים.

כיצד עשה זאת ?

מספרים, כי הוא לקח נשר בעל אברות אדירות, הרעיבו במשך ימים רבים, או אז נטל גוש בשר עסיסי, תקעו בקצה חניתו, עלה על כנפיו של הנשר, והניף את הבשר אל מול אפו.

הנשר שניסה לאכול את הבשר התרומם ועלה לכיוון קצה החנית, טיפס ועלה מעלה מעלה, עד שראה אלכסנדר את כל העולם ככדור, ואת האוקיינוס כקערה. (עי’ ירושלמי עבודה זרה, פרק ג’ הלכה א’).

היכולת לתקוע לכולנו חתיכת שומן עסיסית מול האף, למרכז את כל היצרים והחולשות הטבעיות שלנו לנקודה אחת מלאת עוצמה תאוותנית, היא מקור כוחו של אלכסנדר, ושל יורשיו הרבים שבעולם (בעיקר בחצי הכדור המערבי).

את כל העולם החומרי ניתן לכופף לרצונו של האדם, את כל האנושות ניתן להכניע תחת שאיפותיו ויצריו, אם רק ידע לנקז את כל האנרגיות שלהם למן קרן לייזר אדירה שכולה ‘יצר נקי’.

או אז מתגלה עולם מלא אנרגיות של חושך, עולם מלא בדידות וניכור, עולם מוצף בתסכולים ובעצבות, עולם כבוש של שולטים ונשלטים- אבל כולם- אלה וגם אלה אינם מוארים ואינם מאושרים.

היכן נמצאת הדרך אל האור ?

מדרש מופלא בבבלי (תמיד ל”ב) מספר על המפגש בין אלכסנדר מוקדון- הכובש האדיר, תלמידו של הפילוסוף אריסטו ומפיץ ההלניזם בעולם, עם האלטרנטיבה הרוחנית לתפיסתו הרוחנית והתרבותית.

אלכסנדר- כך מספר המדרש חותר אל מעבר לאופק- “מעבר להרי החושך”, וגם שם הוא מנסה להמשיך את מסכת כיבושיו הבלי נגמרים.

אולם לפתע הוא נתקל במדינה (אוטופית כנראה, לצערנו) שכל שליטיה הן נשים- שוחרות שלום.

וכאשר אלכסנדר מכריז עליהן מלחמה, שולחות לו הנשים מסר דיפלומטי בזו הלשון: ‘לשם מה לך אלכסנדר ?הלוא אף אם תנצח אותנו במלחמה, לא יהיה לך בזה כבוד גדול,.. מה יאמרו: ‘ניצחת מדינה של נשים’ (שלא נחשבו אז ללוחמות מקצועיות במיוחד). ואם חלילה אנחנו ננצח במלחמה, יאמרו עליך “מלך שניצחוהו נשים” ?! ואז בכלל- לא תוכל להראות פרצופך…

אומר להן אלכסנדר: “הביאו לי פת לחם”- ונעשה סעודת שלום.

מביאות לו הנשים פת זהב על שולחן מזהב. שואל אלכסנדר בתמיהה: ‘וכי זה מה שאוכלים אצלכן- זהב ?

עונות לו הנשים (בקריצה ובעקיצה…) ‘וכי חסר היית לחם בארצך, שבאת עד לכאן’ ? נראה שלא באת אלא משום שרצית לשלול שלל, ולבוז ביזת כסף וזהב, אז הנה לך- תאכל ותיחנק…

כשיוצא אלכסנדר ממדינתן- חותם המדרש, הוא כותב על שערי העיר,” אני אלכסנדר מוקדון- שוטה הייתי, עד שהגעתי למדינת הנשים שבאפריקה, ולמדתי חכמה מן הנשים”.

שני קודים מרכזיים מניעים את העולם- האחד כונה בתפיסתם של חכמינו הקוד הגברי(- מאצ’ואיסטי) והשני הוא הקוד הנשי.

הקוד הראשון מכיל בתוכו את הרצון בשליטה, את התאווה לכוח, ואת השאיפה לרכוש ולכבוד עולם.

השני, מוחה כנגד התפשטותו האין סופית של הראשון, וטוען כי לצידו ובהרמוניה עימו צריך להחיות קוד שני, בו כלולים הרגישות והאנושיות, התבונה והמוסר, ובמילה אחת- החיים.

כאשר מסע הכיבושים של אלכסנדר כופף תחתיו עולם שלם, והוא אינו מותיר מקום לשום דבר אחר, מתגלה לפתע… שאלכסנדר אינו אלא טיפש.

גם כאשר ממשיכי דרכו ההיסטורית והתרבותית של אלכסנדר היווני כובשים את העולם, ותרבות המקדונלד וקוקה קולה משתלטת על העולם, והופכת אותו לכפר אחד קטון, עם תרבות אחת קטנטנה, ועם שאיפות חיצוניות בלבד, מתגלה עומק האווילות שבשאיפות הללו.

עולמות שלמים כבשנו, אפילו ‘מיליארד סינים’ אוכלים המבורגר ושותים קולה, אך עולמות רבים מהם קברנו ואיבדנו.

עולמות שלימים של אור ושל אמת, של אושר ושל נשמה, נטמנו תחת מעטה של שומן ושל אסטטיקה חיצונית- דוגמנית.

“וחושך זו מלכות יוון“- לימדונו חז”ל- בביאור הפסוק השני בתורה, ואילו העולם לא נברא אלא כדי לגלות את האור והטוב- “ויאמר אלוקים יהי אור.. וירא אלוקים את האור כי טוב”- זהו אורם של ישראל.

נדמה כי הגיע הזמן שמישהו כבר יצעק ‘די’, “תזיזו את פיסת הבשר שתקעתם לי (ואני לעצמי) מול האף, ותנו לנשום אויר פסגות”. הגיע הזמן שאנתק את הכבלים שידי עצמי שמות על אברי נשמתי- כלשונו של הרוא”ה- הרב קוק, ואוכל סוף סוף לפקוח עיניים אל האור והטוב שבתוכי- “אך טוב לישראל”.

בשביל זה, צריך קודם כל להבין מה מקור החושך, והיכן נמצא האור.

כדי שזה יקרה, אני צריך לדעת לשים גבול לקרני הלייזר האדירות שחותכות אל עולמי, ולהתחיל לחיות את העולמות הפנימיים הנעלמים- אך הקיימים בעוצמה בתוכי.

בשביל שזה יקרה, יש את חג החנוכה, שמזכיר כי למרות העוצמה האנרגטית שבחושך, יש בתוכי אור גדול, שלמרות הסחף של היצר, יש ביכולתי להגביר את האור הפנימי, לממש אותו בחיי היום יומיים, באורות קטנים- זעירים המוסיפים והולכים, עד שהאור ממלא את כולי, וממני וממך- את העולם כולו.