רק על עצמי לספר ידעתי – לימור סון הרמלך

בלכתך בדרך- ציווי או תביעה? – הרב ראובן טבול
18 ביולי 2018
השבת נועם הנשמות ועדן הנפשות חלק א’ – הרב יוני מילוא
17 בינואר 2019

רק על עצמי לספר ידעתי

לימור סון הר מלך

התמודדות אמונית עם רגשות שליליים

 

מי מאתנו אינו מכיר את התחושה המכאיבה והמכווצת כשמישהו בסביבתנו הקרובה או הרחוקה מכעיס, פוגע ומזלזל בנו או גרוע מכך משפיל אותנו(בד”כ כשמדובר באדם קרוב זה קשה יותר). לאחר חוויה כזו, אנחנו מסוגלים לבלות את רוב ימינו ושעותינו בהתעסקות בלתי פוסקת בלרחם על עצמנו, לשנוא, להאשים, לנטור ולבקש נקמה. כל אלו לצד אובדן של החיות, השמחה והנחת שאנו כ”כ מבקשים לחוות בחיינו. אם היינו אוספים את סה”כ האנרגיה שנוצרה עד היום בעולם כתוצאה מרגשות שליליים שנוצרו מאינטראקציה חברתית וסביבתית, בוודאי היה בכוחנו לברוא עולם חדש. תרתי משמע.

היכולת שלא ליפול למקומות הללו והאפשרות אף לצמוח מתוכם, יכולה להתאפשר רק בתנאי שיימצאו ברשותנו הכלים להתמודד עם אותם רגשות שליליים והיכולת להתבונן בהם מנקודת המבט הנכונה.

להתמודדות עם רגשות שליליים נוכל למצוא שלל כלים מעשיים חיצוניים היכולים לסייע לנו בזמן הצפת הרגש כגון: נשימה ,כתיבה, שיחה, המרת הכעס בעשייה ועוד כלים מכלים שונים. כלים אלו יכולים בהחלט לסייע לנו להתמודדות הרגעית, אך ככל הנראה הם לא ימנעו את הישנות האירועים ולא יתקנו את המציאות בשורשה. לעומתם, כלים שיש בהם עבודת התבוננות פנימית, הבונה תפיסה נכונה ביחס לאירועים ותיקון התפיסות השגויות יש בכוחה להביא לתיקון בשורשו ו”לחסוך” את הצורך באירועים דומים וממילא נחסכים הרגשות השליליים העולים מהם.

אחד הכלים הפנימיים שיכולים לסייע בהתמודדות עם הרגשות השליליים הוא ה”שמץ מינהו” או בעברית מדוברת, חלק קטן ממנו. ה”שמץ מינהו” הנו מושג שטבע הבעל שם טוב הקדוש, מייסד תנועת החסידות ומי שהיה אחד מחכמי הנפש הבולטים של עם ישראל. הבעל שם טוב קבע ש”אין במציאות שאדם רואה לאחד עובר עבירה אלא אם כן יש בו שמץ מינהו מאותו עבירה או כדוגמתה…” במילים פשוטות הכוונה היא שאין אפשרות שאדם רואה אירוע או התנהגות של אדם אחר שנתפסים אצלו כשליליים וה”רע” שייחס לאחר או “רע” שנמצא תחת הגדרה דומה, אינו קיים בו עצמו, שאם לא כן השי”ת לא היה מזמן  לו לראות זאת כלל. כמאמר המוכר בחז”ל “הפוסל במומו פוסל”.

ב”שמץ מינהו ” הרגש השלילי משחק בתפקיד מפתח, הוא מעורר את האדם להבנה שמשהו  בו לא מתנהל מהמקום הנכון, כמין נורת אזהרה פנימית שתפקידה להורות שיש בו משהו חסום שבאחריות האדם לתקן ולהסיר מעליו.

 

לכל אירוע שאדם פוגש  יתכנו “שמצי מינהו” רבים. על מנת שהאדם יוכל לזהות היכן נמצא ה”שמץ מינהו” ה”פרטי “שלו, האדם מוכרח להתבונן  ולזהות באופן מדויק היכן האירוע  “הפעיל ” אותו, מה “שם התואר” שייחס לאדם הפוגע ומה המשמעות של האירוע עבורו. מפתיע לגלות שבהתבוננות על אותו אירוע נמצא שכשם שפרצופיהן שונים כך דעותיהן שונות או בלשונו של הבעש”ט כך ה”שמצי מינהו” שלהם שונים.

עבודת הנפש הנדרשת מאתנו ב”שמץ מינהו” מרגילה אותנו לעבוד במיקוד שליטה פנימי והיא דורשת מאתנו מעבר חד מההתעסקות החיצונית להתבוננות פנימית ולקיחת אחריות על המתרחש בחיינו. בעומק, היא מובילה אותנו לתיקון מאוד יסודי בנפש האדם, תיקון מימי חטא האדם הראשון שבמקום לקחת אחריות על מעשיו תלה את האשמה ב”אישה אשר נתת עמדי”. הבעש”ט הקדוש ממשיל את האדם הפוגע למראה מלוטשת שדרכה משתקף הקלקול  של האדם המביט בה ולכן כל צורך להטיל אחריות, להפנות אצבע מאשימה או לבקש עונש- נקמה כלפי האדם הפוגע מקורה בחוסר תגובה נכונה למציאות, משל לאדם העומד מול מראה כשעל בגדו כתם והוא מנסה לנקות את הכתם בכך שהוא משפשף בעקשנות את מקום הכתם במראה עצמה. בעבודה עם הכלי של ה”שמץ מינהו” נתן להתבונן על הדמות ה”פוגעת” כסימולציה, כמין בובה על חוט או כפפה המולבשת על היד שמי שמניע אותם באמת הוא השי”ת, כשהמטרה המרכזית היא הרצון של הבורא להעביר לאדם מסר ולחשוף  את המקום החסום בתוכו דרך הדמות ה”פוגעת”.

מן הנאמר עד כה מסתבר שכאשר אדם מספר או חושב משהו שלילי על אדם אחר אלו דברים שבהתבוננות פשוטה האדם בעצם מספר או חושב על עצמו, ובפרפראזה על מילותיה של רחל המשוררת “רק על עצמי לספר ידעתי …”. ובמבט עמוק יותר, הרי זה אף נוטל את ה”הנאה” והתגמול הרגעי שיש בלדבר לשון הרע על אדם אחר או לחשוב עליו דברים לא טובים.

 

אם כן ,מדוע השי”ת צריך להראות לנו את התיקון דווקא דרך המציאות הסובבת אותנו? חז”ל לימדו אותנו ש”אין אדם רואה נגעי עצמו” ולכן השי”ת שולח לאדם את עניין התיקון שלו דרך המציאות החיצונית כדי שהאדם יתבונן ויתעורר לכך שיש משהו שהוא נדרש לתקן בעצמו. אולי יהיה פשוט יותר להבין זאת כשעונים על השאלה הבאה: “האם יצא לכם פעם לחשוב על מישהו שהאשים אתכם בהתנהגות לא ראויה שאף הוא נוהג כך בעצמו ?”

כשהבעל שם טוב מחדש לנו את ה”שמץ מינהו”, הוא משתף אותנו בסיפור אישי שאירע לו. באחת השבתות, ראה הבעש”ט אדם שמחלל שבת בפרהסיא, דבר שטלטל אותו מאוד במיוחד בהתחשב בעובדה שהכיר את השמץ מינהו והבין את המשמעות לגבי עצמו. כאשר חקר והתבונן היכן נמצא ה”שמץ מינהו”, כלומר חילול השבת אצלו, מצא שלא נהג בכבוד הראוי לאחד מתלמידי החכמים ותלמיד חכם הוא בחינת שבת ולכן הראו לו משמיים את חילול השבת על מנת לתת לו הזדמנות לתקן ולנקות את הפגיעה באותו תלמיד חכם. מהתבוננות בסיפור זה אנו למדים שבדרך כלל הקב”ה יראה לנו את הקלקול שלנו דרך המציאות החיצונית באופן מובלט ומוקצן יותר ממה שהוא  מופיע אצלנו בפועל על מנת לעורר ולהניע אותנו לשינוי.

הקושי או ההתנגדות המרכזית של האדם להסכים לעבודה ולהתבוננות שנדרשת ממנו ב”שמץ מינהו” נוצרת מכך שהאדם עלול לפתח הזדהות עם הרע כמו גם הרצון להימנע מתחושות של אשמה. ניתן להימנע מכך רק כאשר האדם חש את מהותו כנשמה טהורה, זכה ונקייה ואת הרע כלכלוך שדבק בבגדו ולהבין שהאחריות המוטלת עליו היא רק לנקותו. משל לרכב איכותי ומטופל כראוי שנתקע באוטוסטרדה וחוסם את התנועה. האם ניתן להאשים את בעל הרכב שרכבו נתקע וחסם את הכביש? ברור שלא! אך האם האחריות  לפנות את הרכב ולאפשר לתנועה להמשיך ולזרום מוטלת על בעליו? ודאי שכן!.             כמו כן ,את החוויה ב”שמץ מינהו” ניתן לדמות  למחלה שיוצרת אי נעימות זמנית, במטרה לנקות ולפנות את הגוף מרעלים לטובת בניית תאים חדשים ורקמות בריאות ולכן כל ניסיון לעצור את התהליך הבריא של המחלה, כמו לתלות את האשמה באדם האחר (הפוגע), בעצם מסיט אותנו מההתייחסות האמתית והנכונה הנדרשת מאתנו לאותה המציאות ובד”כ יוסיף רק עוד צער ומכאוב. לעומת זאת, כאשר האדם בוחר לראות כל אירוע מתוך הבנה שהשי”ת בחסדו ובאהבתו זימן עבורו את האירוע המכאיב במטרה להאיר לו היכן הוא צריך לחולל שינוי בחייו ובמטרה למנוע ממנו חוויות  מהסוג הזה בעתיד, את הרגשות השליליים יחליפו תחושות של שחרור, הקלה, הודיה ושמחה.

 

חשוב להדגיש, שאין מטרת הנאמר כאן לבטל את הבחירה החופשית והאחריות של האדם הפוגע מעשיית תשובה, אלא להעמיד את הדברים על אמתותם ולאפשר לאדם לבנות תפיסת עולם שתאפשר לו  להתנהל מהמקום הנכון והאמיתי של הסיטואציה. יש פעמים שזה ממש מהפך אותה ויש פעמים, פשוט לא להאמין, והיא מתפוגגת כלא הייתה .

עדיין נשמע קשה? הבשורה הטובה היא שככל שנהייה מתורגלים בהתבוננות על המציאות דרך משקפי ה”שמץ מינהו” נצמצם את האפשרות לשוב ולפגוש את ההתמודדות הזו בעוד מקרים ואופנים בחיינו ובמקומם נחווה רגשות של הודיה, שלמות ,אהבה, נחת ושמחה אמיתיים.

ברכה והצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

4 × four =