בשם כל ישראל

רעות רובינשטיין וגילת פטליס

ערב שבת, פוסעת בסמטאות מאה שערים במרכז ירושלים, נבלעת בבגדי השחורים (צריך לכבד..) בתוך כל ההמון החוזר מתפילות ערב שבת. אולי אני שם, אבל הלב.. הלב רחוק.

אחרי חיפושים סוף סוף הגענו. בית קטן ופשוט נגלה לעינינו. נערה צעירה מקבלת את פנינו בחיוך מאיר ומזמינה אותנו לשבת ליד שולחן מכוסה במפה צחורה ועליה נרות שבת מאירים. העיניים משוטטות. לכל אורך הקיר יש ספריה עמוסה בספרי קודש שנראים בלויים מרוב שימוש. ריגש אותי. החלטתי לפתוח את הלב.

4 שעות חלפו ביעף. גברת הירש מלווה אותי החוצה, אנחנו מתחבקות לפרידה. פרידה פיזית, כי משהו ממנה וממשפחתה תמיד יישאר לי בלב.

המון דשא, שמאלנים..?!, פרות, חברים, תושבים, וועדת חינוך, חיים בבועה משל עצמם, קשה להם לקבל את השונה, בית ילדים, סגורים… אידיאליסטים, תורה ועבודה בדמם, מקדימים שלום, אוהבי ישראל, מכניסי אורחים, מדהימים! הלוואי ויכולתי להיות קצת ממה שהם, ה’ איזה צדיקים, איזה חינוך.. איזה אנשים..

מעבר החשיבה שלי לפני ההכרות עם הקיבוץ ואחרי, הייתה משמעותית עבורי במיוחד. אנסה לתאר- את מוצאת את עצמך במחשבות ללא הרף, מגיעה ממקום שונה לגמרי, בטוחה שחייך הם האמיתיים וכל השאר חיים בבועה/ סרט איך שתקראי לזה.. ואת- רחוקה מזה לגמרי. ועכשיו.. מראיה לאחור אני לא מאמינה שבהסתכלות שטחית כ”כ הרגשתי מרוחקת מהאחים שלי, שאני יכולה להגיד עכשיו, בפה מלא שאני כל כך אוהבת..

הסיפורים הללו היוו עבורנו נקודת מפנה בדרך בה הסתכלנו על העולם, על האחים שלנו, על עצמנו.

החלטנו לכתוב את המאמר על כלל ישראל כדי להעמיק בתוכנו את המקום הזה, את ההבנה והיכולת לחיות חיים כלליים.

לפני שמבינים את גודל כלל ישראל, כדאי לברר כלליות מהי.

כלליות היא היכולת להסתכל במבט עמוק על המציאות, להבין שהפרט שנגלה לעיניי עמוק בהרבה ממה שעין חשופה יכולה לראות, ושכל הפרטים נובעים משורש אחד.

כל הפרטים מתחברים ביחד ומשלימים אחד את השני כך שכל פרט מוסיף משהו לאמת וגורם לה להיות שלמה יותר. מכאן שאדם כללי לא מסתפק ברובד החיצוני והמצומצם של העולם, אלא שואף תמיד לעומק המציאות.

ר’ עקיבא ידוע ביכולתו לראות את המציאות בצורה פנימית, להבין את שורש העניין ולדעת שכל פרטי המציאות הם חלק ממהלך אלוקי עצום. תכונה זו הקנתה לו את היכולת לצחוק כאשר הוא רואה שועל יוצא מקודש הקודשים! ר”ע הבין בגדלותו שהשועל הזה נובע מתוך 2 נבואות ששורשן חד הוא ולפיכך אין טעם לעצב, אלא צריך לשמוח שמחה גדולה.

ייחודן של ישראל הוא שיצר אותם ה’ יתברך עם נשמה עליונה, כללית אלוקית הנקראת “כנסת ישראל”. כאשר נשמה זו מתגלה בשלמותה  כוללת היא בתוכה הכל ושורה עליה השכינה.

“כנסת ישראל נשמה אחת בגופות מחולקים“  (תניא ל”ב) כל אחד מעם ישראל מופיע בצורה מיוחדת לו את נשמת כנסת ישראל- מה שנותן לו חיים, משמעות ושליחות. תפקידו לטהר את הנשמה שקיבל- להופכה לזכה יותר ויותר, וע”י זיכוך כל הופעות הנשמה, ובעזרת כל אחד מישראל תגיע נשמת כנסת ישראל לכדי שלימות ובכך תתקן את העולם.

מכאן ניתן להבין את גודל ההשפעה שיש בהתפתחות היחיד על הכלל.

כנסת ישראל מופיעה רק ע”י ישראל – ובכוחם להעלות או ח”ו להוריד את המציאות כולה, והכל  לפי  מעשיהם.

“כל יחיד המחיה את עצמו באור החיים של התורה, לא את עצמו הוא מחיה, כי אם בתוך הכלל כולו שהוא אחד מאבריו. הוא זורק זריקה של שיקוי חיים והחיים הכלליים של ישראל מתחברים ומתעלים.” (שמונה קבצים, ז’ צ”ח)

מתוך ההכרה של האדם בגודלו וכוחו להשפיע על הכלל, על הפרט מוטלת אחריות כפולה:

צריך הוא לתקן את עצמו, להתעלות ולחשוף את טוב נשמתו ע”י מחשבה, דיבור ומעשה. ומאידך-   כמו שנאמר בפרקי אבות (פ”א מ”יב):

“הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.”

מתוך אהבתו לבריות קירבן לתורה. מעצם אהבתי חפץ אני גם בעילוי וזיכוך נשמתו של אח שלי ואעשה הכול כדי לסייע לו בכך. מכיר אני שתלויים אנו אחד בשני, והופעתינו יחד מגלה את כנסת ישראל בצורה שלמה יותר.

עליי לצאת מהמחשבה שאין קשר ביני ובין אחי- כי אני הכי קשור אליו! יש הכרח להרבות באהבה פנימית ואמיתית בין כל חלקי עמ”י, שתוביל לסיוע הדדי ואחדות.

באגרת תקנ”ה, הרב קוק מתייחס לטענות שעולות כנגד מפעלו לקירוב אחינו והפצת התורה. מסביר הרב שבדורותינו אפשר לראות אנשים שמעשיהם הבחירים רחוקים מחיי תורה ומצוות, ומאידך- מי שמיטיב לראות מסוגל להבחין באור הסגולה שפורץ מהם בצורה גדולה- מוסרים הם את נפשם למען עם ישראל ומגנים עליו, חושקים בארץ ישראל ובעלי מידות טובות מאוד שבאות מטוהר נשמתם הזכה. נדרשים אנו לאמץ לעצמינו הסתכלות פנימית כזאת, ולהפריד בין הבחירה לסגולה, להבחין במעלותיהם ולעורר בהם את כוח הסגולה הפנימית עד שיתגבר לגמרי על הרע הבחירי ויכניע אותו.

“האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את ענינו מלבקר את כל מומיה, אבל הננו מוצאים את עצמיותה, גם אחרי הביקורת היותר חופשית נקייה מכל מום. כולך יפה רעייתי ומום אין בך..”

                                                                                                      (שמונה קבצים, ח”ג שמ”ה.)

אז מה אני יכול לעשות כדי להגביר את כלל ישראל?? ואיך אני הופך להיות אדם כללי יותר?         זאת שאלה מתוקה, כי אין צורך להפוך להיות אדם כזה! כל אחד מאתנו הוא כללי, נולדת עם  נשמה כזאת, וכל מה שנדרש ממך זה לתת לה לצאת לפועל.. לחשוף את הטוב האדיר, האלוקי, שנמצא בתוכך.. איך עושים את זה אתה שואל? תתחיל בהכרת עצמיותך ותכונותיך הטובות, תיהיה אדם טוב יותר, תלמד את התורה הקדושה ובעקבות כך גם יבואו בע”ה מעשים טובים- ובכך תיתן ביטוי לנשמה שלך! היזהר שלא תרכוש “מידת סדום” ותשאיר את כוחותיך לעצמך, הרי לא נבראת כי אם  להשפיע על העולם “לתקן עולם במלכות שדי” דע כי בלעדייך לא היה לנו קיום! בכוחך להעלות את כנסת ישראל וכבר נ”ל שבכך -תעלה אתה את העולם כולו!

“עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם יָשָׁר..” (קהלת, ז’ כ”ט) את כולנו- כל האומה ישרים, כל עמ”י רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. תביט מסביב וראה את הגודל העצום שקיים בכל אחד ואחד מישראל! תרבה באהבתם הרי איך אפשר שלא..?! תרכוש עין טובה..- בעזרת הסתכלות  פנימית שמחפשת את האמת ולא מסתפקת בצד החיצוני והטפל, זה לא פשוט אבל אתה תצליח! ואם תוכל עוד אז השתדל להרבות זכויות על עמ”י.. כוחך גדול הוא!

איך מתחילים..? תתחיל בעצמך, בראיה שלך ובעצם ההבנה כי גדול אתה.

אשריכם ישראל!!